מאירי על בבא בתרא ס׳

1 המשנה השתים עשרה והיא גם כן מענין החלק השביעי ואמר על זה לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטון לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה אותו גדול אחד עושה אותו שנים אמר הר"ם הטעם בכל זה שלא יציץ עליו וכשיהיו שני בתים וביניהם רשות הרבים יש לו לפתוח חלון כנגד חלון ויוסיף בפתחים לפי שיכול לומר אין אני מזיק לך בראותי יותר מראית כל באי עולם העוברים ברשות הרבים:

2 אמר המאירי לא יפתח אדם בחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון מפני שיש כאן היזק ראיה בבית מזה לזה ופירשו מקצת מפרשים שאפילו לא היה שם לחברו חלון שהרי הבא לסמוך אינו סומך וכבר כתבנו בפרק שני הפך סברא זו והיא הנכונה וכן אם היה קטן לא יעשנו גדול ר"ל שאינו יכול להרחיבו שהרי היה שתפו יכול להסתר ממנו בתוך ביתו תחלה יתר ממה שאינו יכול להסתר ממנו עכשו וכן אם היה אחד לא יעשנו שנים אע"פ שאין בשיעור השנים אלא כשיעור האחד שכשזה משתמש בתוך ביתו הוא נזהר משתפו וכשאין שם אלא פתח אחד הדבר נקל להזהר ממנו אבל כשיש שם שני פתחים אין הדבר מצוי כל כך להזהר ממנו ולמדת שלא מצד ארבע אמות שלפני הפתחים אנו באים בה שאלו כן בן שתי אמות היה יכול להרחיבו לארבע שהרי היו לו ארבע אמות בפתח של שתי אמות כמו שיש לו עכשו בפתח של ארבע אלא מצד הזק ראיה אנו באין בה ודין ארבע אמות של פתחים שנזכרו בסוגיא זו בגמ' כבר ביארנו ענינם בפרק ראשון אבל פותח הוא פתח כנגד פתח ברשות הרבים וכן חלון כנגד חלון ואם היה קטן משנהו לגדול ואחד לשנים שהרי מ"מ בני רשות הרבים מסתכלין בו ואין היזק ראיה של זה חל על היזק ראיה של בני רשות הרבים ומ"מ אם היה בדרך שאין ראיה שם לבני רשות הרבים יכול לעכב והוא לדברי רוב מפרשים למעלה מארבע אמות ויש מפרשים עד למעלה מגמל ורוכבו וכבר בארנו ענין זה בפרק ראשון ובתוספתא שנינו שאע"פ שברשות הרבים פותחין פתח כנגד פתח מ"מ אינו פותח שם חנות שבני רשות הרבים עוברים לשעתם וכן הפתח אין אדם תדיר בעמידתו לשם אבל החנות אינו פותחו שהרי הוא עומד לשם בתמידות כל היום ולשון התוספתא לא יפתח אדם חנות כנגד חברו ואפילו רשות הרבים מפסיק בנתים ובתלמוד המערב פרשו שהמבוי דינו כחצר במקצת ולא מכל וכל והוא שאמרו שם הכא אתמר פתח כנגד פתח אסור והכא אתמר מותר הך דתימא מותר במבוי והך דתימא אסור בחצר השותפין והא תני כשם שבני חצר יכולין למחות כך בני מבוי אמר ר' אילא כאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות ופירשו בו שמבוי אם נתן רשות החזיק ואין יכול לחזור הא בחצר השותפין אפילו נתן רשות חוזר ויש חולקין לומר שהמבוי כחצר לגמרי ונתן רשות שהזכרנו אף על חצר הוא אומר כן וכן נראה:

3 זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה דבר שלא ביארנוהו:

4 המשנה השלש עשרה והכונה בה במה שנתגלגל בחלק שביעי בקצת דברים שבעל הבית רוצה להשתמש ברשות הרבים על איזה צד הוא רשאי ועל איזה צד אינו רשאי ואמר על זה אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות ר' אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא ובונה לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה אמר הר"ם חכמים אומרים לפי שרוב המים מרקיבין הקורות והבנין שהוא מתחת הארץ ויפחית המקום מחמת ההולכים עליו וגזוזטראות הם קורות גדולות שיוצאין מן הכותל שיכולין לקבל תקרה ומעזבה ומעקרנו טוענין ליורש וטוענין ללוקח ולפיכך כשיקחם הרי היא בחזקה לפי שאנו נטעון בשבילו ונאמר אפשר שאותו הראשון שבנאו בתוך שלו הוציא כמו שהיה ראוי ונעמיד אותה כמו שהיה:

5 אמר המאירי אין עושין חלל תחת רשות הרבים ר"ל שאין היחיד יכול לעשות חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות ופירשו בה אפילו קבל עליו כל נזק הבא בשבילן שאין רצון בני אדם שיזוקו וירדו לדין על עסקי ממונם ור' אלעזר מתיר ומלבד שיכסהו כסוי הראוי וחזק עד שתהא עגלה טעונה אבנים מהלכת עליו ומ"מ לדעת ת"ק שמא היום ומחר יתליע מתוכו ולא ירגיש עד שיזיקו שם בני אדם והלכה כחכמים אין מוציאין זיזין ר"ל קורות קטנות לתלות עליהם איזה דבר ולא גזוזטראות והם קורות גדולות עשויות לבנות עליהם ולהוסיף דירת עלייתו ואפילו מחלו לו שכניו שרשות הרבים רשות כל בני העיר היא אלא אם רצה על כל פנים בזיזין לתלות עליהן בהמותיו אם הוא טבח וכל כיוצא באומנות הצריכים לכך בונה כותלו בתוך שלו ומניח כעין סימטא לפניו ומוציא זיזיו או קורותיו באויר מקום שהניח לקח חצר בה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה וטוענין ללוקח לומר שהמוכר כנס לתוך שלו וכן ליורש ומ"מ אם היתה עדין ביד הבעלים היה הוא צריך להביא ראיה על כך וכתבו חכמי הצרפתים שחזקה טענה מועדת בה אף לבעלים ואיני מבין שהרי טענת מקח אין כאן וכמו שאמרו מאן מחיל ומאן זבין ולטענת כניסה בתוך שלו מה ענין זו לשלש שנים:

6 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומ"מ כתבו גדולי הפוסקים שאין עכוב להוצאת זיזין וגזוזטראות אלא למטה מגמל ורוכבו אבל כל שהוא מוציאן בכדי שיוכל גמל ורוכבו לעבור תחתיו אין מוחין בידו והדברים נראין ומה שנתחדש בגמרא תחת משנה זו כך הוא:

7 זה שביארנו שאפילו מחלו בני שכונתו אין זה כלום דוקא ברשות הרבים אבל במבוי הואיל ואין רבים דורסין בו אם מחלו בני המבוי מחלו ואין שום אדם מעכב:

8 כבר ביארנו בפרק לא יחפור על אילן היוצא לרשות הרבים שרשאין לקוץ בענפיו עד כדי שיעבור גמל ורוכבו:

9 תלמיד חכם אף לכתחלה אסור להעמיד ענפיו על דרך שיכשלו בו בני רשות הרבים ואם היה סבור שיהא נוח לבני רשות הרבים בכך כדי שינוחו תחתיו בצל מעמיד עד שימחו בידו ראה שבני רשות הרבים מרננים על אחר שיש לו גם כן אילן הנוטה לרשות הרבים וחסים על כבודו שלא לרנן על שלו יקוץ וכל שכן אם באו לפניו לדין על אותו אחר שצריך לו לקוץ את שלו קודם שיגמור הדין על אותו אחר קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים:

10 זה שביארנו במי שרצה להוציא זיזין וגזוזטראות שיהא כונס לתוך שלו אם כנס ולא הוציא הרי זה מוציא כל זמן שירצה ומ"מ אם נמלך על מה שעשה ורצה להחזיר למקומן אינו מחזיר שכבר החזיקו בני רשות הרבים על אותו ריוח להיותו להם כעין סימטא ומצר שהחזיקו בו רבים כבר אמרו שאסור לקלקלו ואסור זה פירשו בו אסור מן הדין ר"ל שמעכבין עליו ומסלקין אותו שהרי אין חזקה על בני רשות הרבים:

11 מה שביארנו בלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות שהיא בחזקתה לא סוף דבר שאין מסלקין אותם אלא אף אם נפלו חוזר ומעמידן ואפילו נפלו כתלי החצר חוזר ובונה ומעמידן:

12 משחרב בית המקדש אסרו שלא לסוד ולכייר ולצור צורות בביתו או בחצרו או דבר שאינו תועלת בנין אלא יפוי ונוי ומ"מ אם לקח חצר מסויידת ומכויירת ומצויירת בצורות הרי זו בחזקתה אלא שאם נפלה אינו חוזר ובונה אותה על אותו הצד אא"כ בשיור כמו שיתבאר למטה וכן אם נטשטשו הצורות ויש מפרשים מכח סוגיא זו שאם עירב בו חול או תבן אינו צריך לשייר כלל:

13 וכן צריך לזכור את ירושלם בכל שמחה ושמחה ולמעט בכלן לזכירת החורבן כמו שנאמר אם לא אעלה את ירושלם וכו' ומ"מ אין עושין אלא בכדי שהצבור יכולין לעמוד בכך שאלו אנו באים בה במדת הדין היה לנו לגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא שנסגף עצמנו בכל מיני סיגופים אלא שאין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ יכולין לעמוד בה ואף קדמונינו היו אומרים משנגזרו עלינו גזרות לבטל תלמוד תורה ומצות ואין מניחין אותנו ליכנס לשבוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה אלא הנח להם לישראל יעשו רצון קונם ויעשה שליש מה שהושלש בידו ובהדי כיבשי דרחמנא למה לן אלא הרי אנו מקוים ומצפים למדת רחמיו ואיהי אדידה עבדא:

14 אף כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ניטפל להם ר' יהושע אמר להם בני זו מנין לכם אמרו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי המזבח ועכשו בטל נשתה יין שממנו מנסכין על גבי מזבח ועכשו בטל אמר להם א"כ להם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אף הם השיבו יפה אמרת ואפשר לנו בפירות אמר להם פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אף הם השיבו יפה אמרת ואפשר לנו בפירות שלא משבעת המינין עד שאמר להם מים לא נשתה שכבר בטל נסוך המים ושתקו אמר להם בני באו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט והוא אמה על אמה וכנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מן הצריך לה עד שירגישו האוכלים בחסרון אותו דבר וכן עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט וכן בכל השמחות וכן מניחין אפר מקלה בראשי חתנים ובמקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלם זוכה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה:

15 ונשלם הפרק ת"ל: